פסק-דין בתיק ת"א 51482-08-10

לפני תביעה כספית בגין פרסום לשון הרע, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק").

רקע עובדתי

1.      התובע הוא המנהל והבעלים של חברה בשם י.ט.כ המרכז לצילום תוכניות בע"מ (להלן: ה"החברה"), המספקת שירותי צילום מסמכים ועוד. הנתבע היה עורך דין במקצועו, אשר הזמין מאת החברה, לטענתה, שירותי צילום מסמכים ולא שילם בגינם. בשל כך, הגישה החברה נגד הנתבע תביעה כספית שהתבררה במסגרת תא"מ 18547-08-09, בפני כב' הרשמת רג'ד זועבי, בבית משפט השלום בנצרת.

במסגרת ההליכים שהתנהלו בתביעה שהגישה החברה נגד הנתבע, הסכימו הצדדים להסמיך את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט. בישיבה שהתנהלה בפני כב' הרשמת ביום 5/5/10 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה, וביום 10/5/10 ניתן ע"י הרשמת פסק דין, המקבל את תביעת החברה ומחייב את הנתבע לשלם לה סכום של 800 ש"ח.

2.      בעקבות מתן פסק הדין שלח הנתבע לתובע מכתב מיום 2/6/10 בו נכתבו הדברים שלהלן:

לכבוד

גרינבלט צבי

י.ט.כ בע"מ

ת"ד 745 מגדל העמק 23028

          הנדון: פרעון פס"ד תא"מ 1854-08-09

הצלחת להונות את בית המשפט ולהוציא כספים מאדם שמעולם לא ראית, לא הזמין אצלך דבר ולא היה חייב לך אגורה. אתה יכול רק להתבייש.

מצ"ב שק בנק דיסקונט, מס' 1380/059, ע"ס 800 ש"ח, לכיסוי פסק הדין. הנך נדרש להעביר אלינו חשבונית מס כחוק.

אנו תקווה, כי בעזרת השם, תשתמש בכספים אלה, אך ורק לצורך טיפולים אנקולוגיים במחלת סרטן הלבלב ו\או הכבד אשר לה אתה ראוי ולתרופות, אשר בעזרת השם לא תועלנה. אינך ראוי להשתמש בכסף אשר קיבלת במרמה לכל מטרה אחרת.

אלוהים שבשמים הרואה הכל, ישלם לך כגמולך.

מכתב זה שנשלח לתיבת הדואר של החברה נמסר לעובד החברה בשם ויקטור, אשר הביא אותו למשרדי החברה ומסר אותו לאחת הפקידות שמטפלת בדואר שנשלח לחברה, בשם מיה דהן. מאחר שמיה ידעה אותה עת, כי הנתבע חייב לחברה כספים בהתאם לפסק דין שניתן נגדו, פתחה את המעטפה וקראה את המכתב. לטענתה, כשקראה את המכתב הייתה בסערת רגשות גדולה ו "המומה מהתוכן השטני והארסי של המכתב", והפנתה את תשומת לבם של עובדים נוספים שהיו איתה במשרד לתוכן המכתב. לאחר זמן מה הגיע התובע למשרדי החברה ומיה מסרה לו את המכתב, לטענתה כשהיא בוכה עם דמעות בעיניים. מיה הוסיפה, כי כאשר התובע קרא את המכתב "הוא נראה מבוהל לגמרי, הוא החוויר והתיישב על הכסא נסער מאוד ולא רצה לדבר כלל".

טענות הצדדים

3.      התובע טוען, כי הדברים שנכתבו במכתב מהווים לשון הרע כמשמעות מונח זה בחוק, שכן הביטויים והאמרות שהובאו בו עלולים לבזות אותו ולהשפיל אותו. לטענתו, מדובר בפרסום לשון הרע שכל מטרתו לפגוע בו ובנפשו, ולפיכך יש לחייב את הנתבע בפיצויים במלוא הסכום הקבוע בחוק ואשר עומד, נכון להיום, על סך 129,000 ש"ח. לעניין דרישת הפרסום טען התובע, כי מאחר שהמכתב נשלח לתיבת הדואר של החברה שבבעלות התובע ועל המעטפה והמכתב נרשם שמה של החברה, הרי בנסיבות העניין מתקיים יסוד הפרסום נוכח הוראת סעיף 2(ב)(2) לחוק הקובע, כי "רואים פרסום לשון הרע .. אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".

4.      הנתבע טען מנגד, כי הדברים שנכתבו במכתב אינם מהווים לשון הרע, אלא הבעת דעה לגיטימית באשר להתנהלותו של התובע, אשר הגיש נגדו תביעה חסרת יסוד וזכה על פיה בכספים שאינם מגיעים לו. הנתבע טען עוד, כי במקרה דנן לא מתקיים יסוד הפרסום, שכן המכתב נשלח לתובע אישית בדואר רשום עם אישור מסירה ולפיכך רק התובע, או מיופה כוח שלו, יכולים היו לקבל את המכתב. לטענתו, המעטפה והמכתב נמסרו למיופה כוחו של התובע בשם ויקטור ומשכך, אין לנתבע אחריות למה שנעשה במכתב מרגע מסירתו לויקטור. לשיטתו, הוא אינו יכול להיות אחראי למעשים שעשו ויקטור והפקידה מיה שהחליטה לפתוח את המעטפה ולקרוא את המכתב.

לשון הרע